תחושת הרחמים כלפי אנשים עם מוגבלות בקרב עובדים סוציאליים ומטפלים באמצעות בעלי-חיים
הנחת היסוד שליוותה את המחקר הייתה שמי שפונה, בדרך כלל, ללימודי עבודה סוציאלית או לטיפול באמצעות בעלי חיים, ובוחר לעסוק במקצועות הכרוכים בפיתוח קשרים רגשיים ואינטנסיביים עם אחרים, אינו נוהג לשמור מרחק רגשי או קוגניטיבי מהם ואף משכלל על הדרך את מיומנויות ההתקשרות שלו. מה עוד שככל שסגנון ההתקשרות נוטה להיות בטוח יותר, כך עולה גם המוטיבציה והרצון לעזור לאחר.
לכן, במחקר חדש שנערך ביחידת המחקר שלנו, בשיתוף עם ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש לואיס וגבי וייספלד באוניברסיטת בר אילן בפקולטה למדעי החברה, נמצאו קווי דמיון ושוני רבים בין המטפלים באמצעות בעלי החיים, העובדים הסוציאליים ואנשי המקצוע שאינם מטפלים.
במסגרת המחקר נבחנו ההבדלים בתחושת הרחמים שבין אנשים שאינם עוסקים במקצועות טיפוליים לבין מטפלים מסוגים שונים ונמצא כי קווי הדמיון בין המטפלים לבין אלה שאינם מטפלים רבים יותר מאשר קווי השוני. לעומת זאת, עיקר ההבדלים שבין הקבוצות בא לידי ביטוי ברמות המבוכה וחוסר הנחת שחוו, ההכחשה ההמנעות בהתקשרות, המרחק החברתי ורמות המשמעות בחיים.
ממצא נוסף שעלה מן המחקר מתאר כיצד נוכחות של בעל החיים מרככת את האינטראקציה החברתית ותורמת לתחושת הרווחה הנפשית של שני הצדדים. הטיפול באמצעות בעלי החיים משפיע לא רק על המטופלים כי אם גם על האקלים הטיפולי והנוכחות של גורם נוסף, דינמי, הדורש התייחסות, עשויה להקל על רגעי מבוכה ואי-נחת שבהם מילים אינן מספקות את המענה הנכון לסיטואציה. המחקר אף הצליח לאשש כי רמות המבוכה ואי-הנחת בקרב העובדים הסוציאליים נמצאו גבוהות יותר בהשוואה למטפלים באמצעות בעלי החיים.
לכל אורכה של ההיסטוריה בעלי המוגבלויות היו יעד להדרה, לרגשות קשים כלפיהם ולפיתוחן של עמדות שליליות ביחס אליהם, בין אם מדובר על סלידה מהמראה של בעל המוגבלות או על תחושות קשות שעלו ושהביאו לרצון עז לשמור מרחק ממנו. לעומת זאת, דווקא אנשי המקצועות הטיפוליים, החשופים באופן טבעי לבעלי המוגבלויות או לאחרים בעלי סיפור חיים קשה, הם אלה שאינם חשים כל רתיעה או מבוכה ולכן אינם נמנעים מהם או מבקשים לשמור מרחק.
לסיכום, סביר להניח שאלה הבוחרים במקצוע טיפולי כמו עבודה סוציאלית או טיפול בעזרת בע"ח, הכרוך ברצון להגיש סיוע לאחר, מאופיינים דרך קבע ברמות נמוכות יותר של התקשרות נמנעת ואף מייחסים משמעות גבוהה יותר לחיים.
המחקר אף הוכיח שנוכחותו של בעל החיים בחייו של האדם, בין אם כמטפל או כמטופל, תורמת לאיכות החיים הרגשית והפיזית שלו, יוצרת תחושת נוחות ומעניקה למטפלים אפשרות להיות ערים ליכולותיהם של המטופלים, למרות מוגבלותם.
למחקרים נוספים של יחידת המחקר שלנו לחצו פה